בוא נשים את זה על השולחן.
אין דבר כזה כלל אצבע להשקעות.
יש כל מקרה לגופו, יש תלוי בסיטואציה, בגיל, באופי, יש שחור, לבן, אפור, ורוד ועוד הרבה צבעים אחרים.
כל התשובות המעצבנות האלה, שאין מה לעשות, הן נורא נכונות.

שאלות בפייסבוק שמתחילות ב-
יש לי X אש"ח/מש"ח להשקעה מה כדאי לעשות?

נורא קשה לתת ערך ועוד יותר קשה לקבל ערך, והכי חשוב, ברוב המקרים, אתה תצא יותר מבולבל.
אבל יש כמה עקרונות, שעבורי, עושים לי שכל, והן יכולות להוות בסיס בריא שממנו אפשר למנף את הידע, כל אחד ומה שהוא מרגיש נוח איתו, לקרוא קצת תוכן, ומשם להתקדם לייעוץ, תלוי בסוג ההשקעה שכל אחד מרגיש בנוח איתו.

ג.נ
משתמש בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד.
מדובר ברעיונות כלכליים כלליים, ניתן וחשוב לדייק מול אנשי מקצוע.
אין באמור המלצה כזאת או אחרת.
אני מתכנן ויועץ פיננסי, משקיע, ויזם.
ולא לשכוח שכל השקעה נושאת עמה סיכון.

תחושת הנוחות היא משהו מאוד חשוב בעיניי בהשקעות בפרט ובחיים בכלל.
הכוונה בלהרגיש בנוח, היא לאו דווקא איזור הנוחות, ואי לקיחת סיכונים, ההיפך.
הכוונה היא מודעות עצמית והכרות פנימית ליכולת שלנו להכיל הפסדים, סיטואציות לא רגילות, כישלונות וכל דבר לא צפוי.
להרגיש בנוח עם ההחלטות שלנו והמחירים שעלינו לשלם.

זאת אחת הסיבות שאין נכון או לא נכון, ואף אחד לא רוצה לייצר סיטואציה של בחירה שאדם אחד מרגיש סבבה איתה אך אדם שני לא יוכל להירדם בלילה, גם אם זאת הבחירה הכי "נכונה".

לכל מי שאומר, שהחלטות כלכליות צריכות להיות נפרדות מרגש, וצריך לקבל החלטות קרות, קצת מפספס את העובדה שבני אדם הם יצורים רגשיים, ואדם שאומר לאדם אחר מה נכון לעשות עם הכסף שלו, ללא התייחסות לצד הרגשי, שוכח, שהוא יועץ, ויש לזה כוח אדיר, אבל הצד המשקיע, הוא מושפע מהמלצות, הוא מקבל את ההחלטה, והוא, רק הוא, צריך לחיות איתה ולהיות שלם איתה, וזה חד משמעית החלטה עם השלכות רגשיות.

או כמו שדוד בן (ספיידרמן) אמר:
With great power comes great responsibility.
נחזור קצת לעקרונות שאני חושב שמהוות בסיס.

אדם צעיר בתחילת דרכו עם עד כמה עשרות אלפי שקלים ועד כ-100 אש"ח.
אין באמת משמעות לאיזו השקעה יבחר האדם, כי בהינתן שלא מדובר בסכום משמעותי, לא משנה כמה תשואה הוא יעשה על הכסף, גם אם זו השקעה עם הצלחה פנומנלית (שברוב המקרים נושאת עמה סיכון גבוה), במונחים מוחלטים של כסף, זה לא יהיה סכום משנה חיים.

גם אם יכפיל את הכסף (100% תשואה) תוך 7-10 שנים, הוא יהיה עם מקסימום 200 אש"ח, לא סכום משנה חיים, רחוק שנות אור מחופש כלכלי, ועוד לפני שהחיים האמיתיים מתחילים (ילדים, מחויבויות וכו').

ולכן, ההשקעה הכי טובה של אדם צעיר, היא בלמידה, בהתנהלות כלכלית נבונה, בניית משמעת כלכלית, של חיסכון חודשי קבוע שמוזרם להשקעה ארוכת טווח (שוק ההון לדוגמא הוא בחירה אידאלית למצב כזה).

ככל הנראה אלו השנים, שמרבית הצמיחה הכלכלית תגיע מחיסכון ולא מתשואה על ההשקעה ולא משנה כמה ההשקעה טובה.
שאחיינים שלי מדברים איתי על השקעות, בכל מיני אפיקים, מלאים בדרייב להכפיל את הכסף, שיש ברשותם כמה עשרות אלפי שקלים, שהם קרעו את התחת שלהם בשבילו, ומחפשים לעשות את המכה, יש פה פיספוס עצום של פוקוס.

גודל הסיכוי הוא כגודל הסיכון, כמעט תמיד!
אז הכפלת 50 ל-100, אבל סיכנת בסבירות גבוהה את כל ה-50, לא חבל?

אז נכון שלהשקיע, ב-5-7% שנתי, ב-5-10 שנים הקרובות, לא יוביל אותך לשום מקום משמעותי, אבל תוסיף על זה ותחסוך 3-4 אש"ח לחודש (כי אין צרכים יקרים או הוצאות שוטפות משמעותית), כאשר אתה מרוויח משכורת מינימום לפחות, ועדיין יש לך מספיק כסף לעשות חיים, כי אתה צעיר, ותוך שנה הכפלת את ההון שלך, ותוך 5 שנים, שאתה עדיין לא הגעת לגיל 30, בהנחת ריבית שמרנית בשוק ההון, יש לך מספיק להון ראשוני לדירה בישראל, ועכשיו אתה בשלב הבא.

בגיל הזה המטרה היא בעיקר להגדיל הון או במילים אחרות, שווי אישי, בכל דרך, אם זה דרך כסף נזיל או נכסים.
במונחים גסים ובהמשך לפוסט קודם על דירה ראשונה בישראל, ובשביל לחבר טיפה את הרעיון למספרים.
התחלת בגיל 21 עם כ-50 אשח (חיסכון מההורים, חיסכון לכל ילד או אם אין, אז חיסכון של שנה אחת). חסכת כ-4 אשח לחודש, ישירות לגמ"ש שמושקע בשוק ההון.

5 שנים קדימה אתה עם כ-300 אש"ח.
קנית דירה, 5 שנים קדימה, אתה בתחילת שנות ה-30. יש לך 600 אש"ח מהדירה.
כ-250 אש"ח מחיסכון.
סה"כ 850 אש"ח שווי אישי, כאדם יחיד, לא רע בכלל לדעתי.

מכונית יקרה, לטוס כמה פעמים בשנה לחו"ל, לקנות בגדים יקרים, ולייצר רמת חיים לא מותאמת בשום צורה, לגיל, ליכולת השתכרות, והכל בשביל אחיזת עיניים לסביבה שלנו.
מעבר לעובדה שזה לא מייצר אושר אמיתי, אלא בעיקר מספק דופמין רגעי, שבא לכסות על קושי, חוסר ביטחון, ובעיקר נושא תשלום מחיר כבד לעתיד.

מי שמתחיל מוקדם, ינצח את כולם, וימצא את עצמו, בלי יותר מידי מאמץ, עם הון יוצא דופן, בגיל צעיר מאוד.

הלוואי והייתי מבין את זה בגיל 18, יחד עם זאת, התיקון שלי הוא:
1. להתחיל מתי שהבנתי ולא לבכות על הזמן שעבר, כי אין זמן טוב יותר להתחיל כמו ההווה,
2. להקנות לילדים שלי את הערכים האלה, על מנת שיוכלו לבנות לעצם חיים טובים יותר.
3. אם על הדרך אני מפיץ את הבשורה לסובבים אותי, ומייצר שינוי מחשבתי, אז את שלי כבר עשיתי.
בנימה ביקורתית, אני מתקומם, על כל מוכרי הקורסים למינהם, ילדים, שמעלים תכנים ללא שום ערך, אבל עם מכונית יוקרה, מלא שטרות כסף, מלא ביקורת ומשפטי מחץ של התעשרות מהירה, שבמקום לייצר ערך, בעיקר מייצרים תסכול ותחושת כישלון של למה הוא כן ואני לא.

אולי זה עובד לעיתים, יחד עם זאת, ניצול חולשה זוהי בעיניי, אסטרטגיה שיווקית בזויה.
נכון, זה טיפה משעמם, אבל לעניות דעתי, זאת הדרך.
והכי חשוב, גם אם היכולות והמספרים יהיו גבוהים או נמוכים יותר, הכי חשוב להיות במיינדסט הנכון, ושכל אחד יתאים את זה ליכולת שלו, לחיים שהוא רוצה לחיות, והמחירים שהוא מוכן לשלם עבור העתיד שלו.

תמיד לזכור, שלכל החלטה יש מחיר, חשוב להבין ולהיות שלם עם כל התמונה, הפוטנציאל מול המחיר.